פרק 106: שפה יוצרת מציאות. על כתיבת מודעות בלשון נקבה

בימים האחרונים הרשת גועשת בגלל ההודעה של נציבות שירות המדינה לבטל את השימוש בלוכסן וההקפדה שאפילו עוגנה בחוק על לכתוב כל מודעה גם בלשון הזכר וגם בלשון נקבה. לא יכולתי להתעלם מהנושא הזה ומהתנועה שקמה בצדק רב להתחיל לכתוב מודעות בלשון נקבה כדי להנכיח את זה שאנחנו פה. אנחנו לא הולכות לשום מקום וכל משרה ראוי שתהיה מיועדת לנשים ולגברים.

בפרק החדש בפודקאסט דיברתי על למה, לדעתי, מאוד מאוד מאוד חשוב, לא לוותר על הכתיבה בלשון נקבה.

‫אז נציבות שירות המדינה הודיעה שהיא מבקשת לבטל את השימוש ‫בלוכסן במודעות, להפוך אותם רק ללשון זכר. ההסבר היה שזה לא תקני ‫לפי האקדמיה ללשון העברית. ‫זה עורר איזו תחושה בשבילי של ללכת אחורה. גם אולי בשלב הבא כבר יכתבו את המודעות רק בלשון זכר, וממילא רבים זכר כולל נשים בתוכו, אז תחשבי שזה גם בשבילך. זה הצחיק אותי כי רק שבוע שעבר בסדנה אחד המשתתפים העיר שהוא שם לב שכשאני כותבת, מקלידה את התשובות, מקלידה טקסט בצורה עיוורת ויש שם זכר, נקבה, אני אוטומטית מוסיפה "מהנדס/ת", "צריכ/ה" וכו'. וזה האוטומט שלי כבר הרבה שנים כדי שיהיה ברור בחדר שאני מתייחסת גם לגברים, גם לנשים, ומבחינתי הסיפור הזה של לוותר על הקו נטוי הוא באמת מקיף לא רק במודעות שמפרסמים, אלא בכלל בכתיבה שלי, בפנייה לנשים.

האמת היא שהקהל שאני כותבת לו הוא קהל נשי ברובו, רוב המגייסות, נשות משאבי אנוש, נשים. יש אולי 5% גג 10% גברים שעוקבים, שקוראים את הטקסטים שלי בדיבור ובפוסטים וגם זה בקושי לצערי. לצערי כי אני בטוחה שיש הרבה גברים שהיו יכולים להצליח מאוד בתחום, אבל זה תחום שיש לו נקרא לזה reputation של משהו יותר נשי. הגברים בקהילה, אפשר לקרוא לזה רגילות שמדברות אליהן בלשון נקבה, הם לרוב המיעוט בחדר. ואני יודעת את זה כי אני תמיד שואלת, תמיד מנסה שכולן וכולם ירגישו בנוח. וכשכתבתי בעבר מיילים רק בלשון נקבה, היו כאלה שהתלוננו. וזה באמת הצחיק אותי. כלומר, אתם יודעים שאתם חלק מקהל נשי, שאנחנו כל החיים רגילות, לעשות עבור עצמנו את ההיפוך, שמדברים ב"אתה יודע" ושזה אומר גם "את יודעת". ואם אתם אחוז כזה קטן בקהל שרובו נשי, אז מה הבעיה בלהתאמץ? מה הבעיה בלהבין שכמו שלי קשה לקרוא מייל בלשון זכר ולהפוך אותו לנקבה, אולי אם אתם חלק מקהל נשי תתרגלו לקרוא מייל בלשון נקבה ולהפוך אותו לזכר כמו שאני עושה כל החיים. הצחיקה אותי הבחירה להיעלב מזה או אפילו להתלונן ולכתוב לי שזה לא בסדר שאני כותבת בלשון נקבה.

זה הזכיר לי משפט אחד שנשאר לי מקורס מבוא לפסיכולוגיה. באנטארקטיקה או לאסקימואים יש 20 מילים לשלג, 20 סוגים של שלג, שלכל אחד מהם יש מילה אחרת. אני זוכרת שנתנו לנו את הדוגמה הזאת, כי כשיש לך מילה למשהו, יש לך תודעה לגביו, יש לך הבנה, את מסוגלת לראות משהו כמו שהוא בלי שזה יתערבב ויתבלבל עם דברים אחרים, דברים ששונים ממנו.

אחת הנקודות שאני שמה לב אליהן בזמן האחרון זה שכשאני בקבוצה עם חברות, נשים בכלל, כמה החברות הטובות שלי אפילו, האוטומט שלהם זה להגיד, אז כשאתה הולך ואתה עושה משהו אתה יודע... כלומר, הן מדברות על עצמן בלשון זכר, וזה תמיד מדהים אותי לראות כמה עמוק למוח נכנסת לנו השפה הזכרית הגברית שאנחנו לא מסוגלות לדבר בלשון נקבה. אני חושבת שזה כן מחובר גם לאיזושהי הבנה שאנחנו פחות, שאנחנו לא צריכות את הייצוג, שאנחנו נסתדר, שאנחנו חלק מאיזה "הם" כללי כזה.

כשכתבתי על זה בפוסט ביום שישי, לפני יומיים, קיבלתי כל מיני תגובות, בין השאר תגובה של תמי שאמרה שכשהיא קוראת טקסטים בלשון נקבה אז היא מתאמצת יותר או מרגישה שזה מחובר אליה יותר. שחף שיתף קטע מתוך חוקרת מוח בהארץ ששיתפה מחקר של תמר קריכלי קץ ‫וטלי רגב שהראה שכשנותנים לנשים מבחן עם שאלות בנקבה: ‫הוכיחי, הדגימי, ‫הביצועים שלהם משתפרים. ‫הן משקיעות יותר זמן בפתרון. ‫ראיתי מאמר על זה שחברת חשמל כבר התחילה לכתוב בלשון נקבה לדעתי עוד לפני השינוי האחרון, ‫וראתה שאחוזי ההגשה ‫של נשים למשרות ‫עלו בחלקן מ3% ל-20%+ ומשהו, ‫אם אני לא טועה בסטטיסטיקה.

רוית שיתפה שהייתה במפגש של נשים דתיות וחילוניות וביקשה ממישהי שדיברה על עצמה בלשון זכר או המנחה שסיכמה בלשון זכר ביקשה לדבר בלשון נקבה והיא אמרה לה שזה ממש קשה לה כי היא לא רגילה לדבר ככה. וזה רק ככה כמה דוגמיות קטנות לכמה זה חשוב, ומהצד השני כמה זה משמעותי.

ואני אשתף גם בעוד משהו אחד אישי שעולה לי לראש בקונטקסט הזה של שפה ואיך היא משפיעה על התודעה שלנו. אחרי שנפרדתי, התנתקתי, ניתקתי קשר ממי שהיום הוא הגרוש מספר שתיים שלי, (אני גרושה כבר פעמיים), עזבתי לפני שנה וכמה ימים.  רק אחרי שהתנתקתי ממנו, התחלתי לקרוא על תופעות שפתאום התחברו לי והבנתי, נקרא לזה, עם מי חייתי. למדתי על המונח נרקסיזם, על גזלייטינג. פתאום התחלתי להבין תופעות שחייתי בתוכן וזה היה בשבילי כוח עצום ההבנה שיש לזה מילה, המונח שזה לא רק איזו חוויה שלי שיש עוד נשים וגברים שחווים חוויות דומות.

אז אני עוד חושבת איך לכתוב לקהילה. אני מודה שיש לי תמיד רצון שכולם ירגישו וכולן תרגשנה בבית ושיהיה להם נוח לקרוא והתחושה הזאת לא השתנתה בגלל הנציבות והמהלך שלה שהוא בשבילי איזה שלושה צעדים אחורה בזמן. אבל אולי אם אני ארשה לעצמי יותר לכתוב רק בלשון נקבה, ואני אאמין שהגברים שאכפת להם מהקול שלנו, מהייצוג שלנו יזרמו איתי, אולי אלה שלא אכפת להם מאיתנו, לי כנראה יהיה פחות חשוב לרצות אותם או להכיל אותם.

אז אני קודם כל אגיד תודה למרב באבאי שככה הניע אותי ועוד הרבה אחרות להתייחס לזה, לכתוב על זה, ואני אמחא כפיים לחברת חשמל שאימצה את השינוי שמפרסמת במשרד בלשון נקבה, לסודה סטרים ולעוד חברות שעשו מהלכים בשבועות האחרונים כדי להעלות את זה למודעות ולשיח. ויש עוד הרבה חברות שהצטרפו למהלך. באמת אני מרגישה שהשינוי בידיים שלנו ואני מעודדת אתכן ואותכם לכתוב על זה, ליצור מציאות דרך השפה, לדאוג שבארגון שלכן יפרסמו בלשון נקבה או גם וגם ולוודא שלא נשכח את הקהל של הנשים בשיח שלנו שניתן קודם כל לעצמנו ולעוד נשים אחרות מקום ותחושה נוחה להרגיש בבית. שיהיה לנו שבוע טוב. ביי.